כרייף נ' לביטוח בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, לפיצוי התובע על נזקים שנגרמו לרכבו מסוג פיג'ו מ.ר. 32-093-35 (להלן "הרכב") בתאונה שארעה ביום 23.5.10 (להלן "התאונה").

הנתבעת היא מי שביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף.

על פי הנטען בכתב התביעה, לאחר התאונה התובע פנה לנתבעת וזו שלחה שמאי מטעמה - מר שמעון עמוס - אשר בדק את הרכב ביום 23.5.2010 והעריך את נזקיו בסך של 14,088 ₪. בהתאם לדו"ח השמאי, הרכב תוקן ב"מוסך יהודה" בטבריה והנתבעת נשאה בתשלום עבור התיקון (להלן "התיקון הראשון"). לאחר התיקון הראשון, כאשר התובע נסע ברכב, הוא הרגיש כי הרכב אינו יציב בזמן נסיעה וכן הבחין כי ריפוד הדלת הקדמית-ימנית ומושב הנוסע שלצד הנהג, נפגעו בתאונה כתוצאה מפתיחת כרית האוויר הממוקמת באותו מושב. התובע פנה למוסך פיג'ו בטבריה ולאחר נסיעת מבחן עם בעל המוסך, התברר כי הרכב אינו בטיחותי לנסיעה. התובע פנה שנית לשמאי מטעם הנתבעת על מנת שיאשר את אותם ליקויים שלא נתגלו בבדיקתו הראשונית, אך השמאי והנתבעת דחו את טענות התובע. התובע, שלא יכול היה להמשיך ולנהוג ברכב בשל הסיכון הבטיחותי, פנה ל"מוסך הגליל" וביצע כיוון פרונט, החלפת משולש קדמי ימני, נבה (בית מיסבים) קדמית ימנית וכן הוא פנה ל"מוסך אחים כהן" והזמין חלפים לדלת. התובע הציג לנתבעת חשבוניות תיקון ורכישת חלקי שניזוקו בעקבות התאונה אך לא אושרו על ידי שמאי הנתבעת, אך הנתבעת דחתה את פניותיו. על כן, פנה התובע לשמאי מטעמו – מר מאיר אדרי, אשר בדק את הרכב ביום 25.10.10 וקבע כי כל הנזקים שהתגלו ברכב לאחר התיקון הראשון – בית המיסבים, משולש תחתון קדמי ימני, ריפוד דלת קדמית ימנית ומושב הנוסע, נזקים המסתכמים בסך של 8,439 ₪ כולל מע"מ (להלן "הנזק הנוסף"), הינם בעקבות התאונה ולא נתגלו על ידי השמאי מטעם הנתבעת בבדיקתו הראשונית. על כן, תובע התובע מן הנתבעת פיצוי עבור הנזק הנוסף וכן החזר שכ"ט השמאי מטעמו ופיצוי עבור הפסד זמן וטרחה.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. על פי הנטען בכתב ההגנה, לאחר התיקון הראשון התובע פנה לשמאי מטעמה, אשר בדק את הרכב פעם נוספת ומצא כי ישנם ליקויים הדורשים תיקון בסך כולל של 2,726 ₪. לאחר עריכת תוספת לחוות דעת השמאי בהתאם, היה על התובע להכניס את רכבו להשלמת התיקון במסגרת מוסך הסדר. התובע פעל בניגוד להסכם הביטוח, עשה דין לעצמו ולא פעל להקטנת הנזק. הנתבעת מכחישה את החוות דעת השמאי מטעם התובע וטוענת כי הסכומים הינם מופרזים ומנופחים וכי הנזקים המתוארים בה לא נגרמו כלל וכלל בתאונה נשוא התביעה ואין כל קשר סיבתי בינם לבין אירוע התאונה.

בדיון ההוכחות שהתקיים בפני, העידו התובע והשמאי מטעמו וכן השמאי מטעם הנתבעת ובסיום שמיעת העדויות, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר ועל פי תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, יפורטו להלן נימוקי פסק הדין באופן תמציתי.

אין חולק כי ביום 23.5.2010 עבר הרכב התאונה וניזוק בדופן הימנית שלו. כך עולה באופן מפורש גם מחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, אשר בדק את הרכב בכבר ביום התאונה.

על פי אותה חוות דעת שמאי מטעם הנתבעת, בין יתר החלקים שנפגעו בתאונה (נלחצו, נשברו או התעקמו) מצויים החישוק של הגלגל הקדמי ימני (חישוק מגנזיום) ומסרק ההגה. כמו כן, כרית האוויר הממוקמת במושב הקדמי ימני נפתחה וניזוקה, כמו גם המחשב והחיישן של כרית האוויר.

הנזק הנוסף בגינו הוגשה התביעה דנן, הינו נזק שנגרם בחלקו הימני של הרכב, וזאת בשני מוקדים: ברכיבי הגלגל הימני (בית המיסבים והמשולש) ובאיזור כרית האויר - בופן הדלת הימנית קדמית ובמושב הנוסע.

באשר לרכיבי הגלגל הימני: על פי התוספת מיום 13.9.2010 לחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, התובע פנה כחודש לאחר סיום התיקון במוסך והתלונן "כי לרכב חופשיים בגלגלים הקדמיים". בבדיקה שערך שמאי מטעם הנתבעת בעקבות תלונה זו, נמצא כי אכן "יש חופש בחיבור תפוח ההגה וחופשים גם במשולשים הקדמיים". חרף זאת קבע השמאי מטעם הנתבעת, בעלמא ובלא כל פירוט של הסיבות שהביאו אותו למסקנתו זו, כי "אנו בדיעה כי נזקים אלו לא שייכים לנזק התאונתי שנגרם לרכב".

גם בדיון שהתקיים בפני, לא סיפק השמאי מטעם הנתבעת הסבר מניח את הדעת למסקנתו כי הנזק הנוסף ברכיבי הגלגל הימני לא נגרם מהתאונה. השמאי מטעם התובע הסביר, הסבר המתיישב עם הגיונם של דברים, כי לא יתכן שבשעה שהחישוק של הגלגל הימני קדמי ומסרק ההגה נפגעו בתאונה (כפי שקבע השמאי מטעם הנתבעת בחוות דעתו), רכיבי הגלגל הנמצאים בין החישוק למסרק (בית המיסבים והמשולש), לא ייפגעו (ראה עמ' 8 שורות 1-4 לפרוטוקול). גם השמאי מטעם הנתבעת אישר בעדותו כי אם החישוק נפגע סביר שייפגע גם בית המיסבים, ואם בית המיסבים נפגע סביר שייפגע גם המשולש (ראה עמ' 18 שורות 25-28 לפרוטוקול), אך חרף זאת הוא טען, בלא כל הסבר מניח את הדעת, כי בכל הנוגע לתאונה נשוא כתב התביעה, לא סביר שבית המיסבים והמשולש נפגעו (עמ' 18 שורות 16-19 לפרוטוקול).

טענת השמאי מטעם הנתבעת בעדותו, ולפיה הוא אישר בחוות דעתו הראשונה את הנזק לחישוק הגלגל הימני ולמסרק ההגה רק "לפנים משורת הדין" ומחמת "הספק של הספק", לא מוצאת כל ביטוי בחוות הדעת, שם צוין במפורש כי חלקים אלו ניזוקו.

על פי עדות התובע בפני, שהיתה עדות מהימנה ונתתי בה אמון, הרכב לא עבר כל תאונה או פגיעה מאז שתוקן בפעם הראשונה ועד שהתובע חזר למוסך עם טענתו לנזק הנוסף (עמ' 6 שורות 26-28 לפרוטוקול). עוד נתתי אמון בטענת התובע ולפיה הוא לא חש בבעייה בהיגוי עד שנסע בפעם הראשונה מחוץ לעיר טבריה, במהירות גבוהה יותר, כחודש לאחר התיקון הראשון (עמ' 2 שורות 18-21 לפרוטוקול).

הנתבעת נסמכת בטענתה ולפיה הנזק לא נגרם כתוצאה מהתאונה, על כך שלטענתה לרכב ניתן אישור תיקון על פי תקנה 309 לתקנות התעבורה. האישור שהוצג נושא אך ורק את חותמת המוסך שביצע את התיקון ומכל מקום, גם בהנחה שאכן ניתן אישור כזה, הרי שבהחלט יתכן, כפי שהסביר השמאי מטעם התובע, כי באותה בדיקה על פי תקנה 309 לא נתגלו הליקויים שנגרמו גם לרכיבי הגלגל הפנימיים, ליקויים שיתכן ואף החמירו לאחר הנפקת האישור דווקא משום שלא תוקנו מיידית והרכב המשיך לנסוע (עמ' 7 שורות 28-32, עמ' 8 שורות 5-11, 16-18 לפרוטוקול).

על יסוד האמור לעיל, התובע הוכיח, בבחינת אפשרות מסתברת יותר, כי הנזק הנוסף ברכיבי הגלגל אכן נגרם כתוצאה מהתאונה.

באשר לנזק בדופן הדלת ובמושב – כאמור, אין חולק כי בעקבות התאונה נפגע הרכב בחלקו הימני וכתוצאה מכך נפתחה כרית האויר הממוקמת בדופן הימנית של מושב הנוסע, אשר ממוקם, גם על פי עדות השמאי מטעם הנתבעת, סנטימטרים ספורים מן הדלת. השמאי מטעם הנתבעת אישר בתוספת לחוות דעתו מיום 13.9.2010 כי "לרכב נזק נוסף לריפוד דלת קדמית ימין", שעלות תיקונו, על פי חוות דעתו, 300 ₪. יחד עם זאת ושוב- ללא נימוק, ציין השמאי "סכום זה אנו משאירים לשיקול חברתכם".

מתמונות הנזק שצילם השמאי מטעם התובע עולה, כי מושב הנוסע פגום באיזור בו הוטמנה כרית האוויר לאחר החלפתה. גם השמאי מטעם הנתבעת אישר בעדותו כי כך לא אמור להיראות המושב (עמ' 20 שורות 16-18 לפרוטוקול). עוד עולה מהתמונות, כי נגרם קרע בריפוד הדלת שהודבק באופן המותיר סימן לרוחב הדופן.

התובע טען בעדותו כי הוא לא הבחין תחילה בנזק זה – בדופן הימנית של מושב הנוסע שמימין לנהג ובריפוד הדלת שבסמוך לו (עמ' 4 שורות 23-24 לפרוטוקול). טענה זו מתקבלת על הדעת בהתחשב בכך שמדובר בנזקים הנמצאים במקומות הנסתרים מעיני הנהג.